שפעת היא מחלה זיהומית הפוגעת ביונקים ובעופות, הנגרמת על ידי נגיף אינפלואנזה ממשפחת ה-Orthomyxoviridae מקבוצת נגיפי ה-RNA, התוקפת את דרכי הנשימה. בבני אדם.
המחלה מתבטאת לרוב בחום (מעל 38 מעלות צלזיוס), כאב גרון, כאב ראש, נזלת, שיעול, כאב שרירים, וכן חולשה ועייפות ואיבוד תיאבון. סיבוך אופייני של השפעת היא מחלת דלקת ריאות, אשר עלולה להיות קטלנית, בעיקר בילדים קטנים, קשישים ובחולים עם דיכוי של מערכת החיסון.

יש להבדיל בין שפעת ובין הצטננות, שנגרמת על ידי נגיפים אחרים, שתסמיניה דומים מאוד לאלו של השפעת, אולם מתבטאים לרוב בצורה קלה יותר, ללא חום גבוה או תשישות. אולם,  הבחנה מדויקת בין השתיים אפשרית רק באמצעות בדיקות רפואיות שונות.

מקור השם "שפעת" מהמילה "השפעה". בלועזית קרויה המחלה "Influenza", בדומה למילה האנגלית  Influence ("השפעה" בעברית). מקור שם זה באיטלקית.
בתחילה נקראה כך המחלה בשל האמונה העתיקה לפיה המחלה נגרמת מהשפעה אסטרולוגית שלילית. לאחר מכן כונתה כך המחלה בשל האמונה שההידבקות מושפעת מן הקור. ברפואה הערבית נקראת המחלה "אנף אל ענזה" - בעברית "אף העז", בשל הדמיון בין מראה הנוזלים באפו של החולה לנוזלים באף העז. עם זאת, נראה כי כינוי זה מתאים להצטננות יותר מאשר לשפעת,  וייתכן כי לכך הכוונה.

הדבקה ודרכי התפשטות:
נגיפי השפעת מועברים בין יונקים שנדבקו במחלה בעיקר כאשר אלו מתעטשים ועקב כך מפיצים תרסיס של טיפות רוק מיקרוסקופיות המכיל כמות גדולה של הנגיפים.
במרץ 2008 פרסם ד"ר יהושע זימרברג מארצות הברית את גילויו המחקרי בקשר לפרטי אופן הדבקה זה והסיבה שבעטיה אופן הדבקה זה יעיל דווקא בחורף. זימרברג גילה שלנגיף השפעת יש  מעטפת דמוית ג'ל שמגנה עליו מהתייבשות כשהוא באוויר וכשהנגיף חודר לגרון, חום גוף המאחסן ממס את המעטפת ומאפשר חדירה של הנגיף אל תוך תאי המאחסן. אולם במזג אוויר חם  מעטפת זו נמסה עוד באוויר והנגיף מאבד את הגנתו.

שפעת יכולה לעבור גם מהפרשות של עופות נגועים וכן ממגע עם רוק, נזלת, צואה ודם של חיות נגועות. ניתן להידבק במגע ישיר עם הפרשות אלו או מגע עם משטחים שזוהמו בהפרשות.
יכולת נגיפי השפעת להדביק נשארת גם לאחר שבוע בו הנגיף נמצא בטמפרטורת גוף האדם (כאשר הנגיף אינו חשוף לאוויר יבש), מעל שלושים יום כאשר הנגיף נשמר בטמפרטורה של 0 מעלות  צלזיוס, ולזמן בלתי מוגבל בטמפרטורות מאוד נמוכות. ניתן להשמיד נגיפי שפעת בקלות באמצעות חומרים מחטאים (דיסאינפקטנטים) ודטרגנטים.

השפעת מתפשטת ברחבי העולם בהתפרצויות עונתיות העלולות לקטול מיליוני בני אדם בשנות פנדמיה, ובשנים של התפרצות לא פנדמית מאות אלפי בני אדם. במהלך המאה ה-20 התרחשו  שלוש פנדמיות (מגיפות כלל עולמיות) של שפעת – כל אחת מהן כתוצאה משינוי גנטי משמעותי בנגיף. התחלת פנדמיות מיוחסת להעברת נגיף השפעת בין מיני בעלי חיים שונים. קיים חשש  כי הפנדמיה הבאה תיגרם משפעת העופות, שנתגלתה לראשונה באסיה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 והיא קטלנית במיוחד. מכיוון שבשלב זה המחלה אינה עוברת מאדם לאדם, אלא  רק בהדבקה מעופות נגועים, הסיכוי להידבק בשפעת עופות נמוך ביותר.

החיסון כנגד שפעת מומלץ לאנשים הנמצאים באוכלוסיות הסיכון וכן לתעשיית העופות. החיסון הנפוץ ביותר הוא החיסון הטריוולנטי המכיל חלקי שלושה זני נגיפים שעברו אינאקטיבציה.
החיסון מכיל לרוב שני זנים של שפעת מסוג A וזן אחד של שפעת מסוג B. חיסון המיוצר בשנה מסוימת עשוי להיות לא יעיל בשנה שלאחריה, מאחר שזני שפעת חדשים ושונים הופכים להיות  דומיננטים. לפיכך בכל סתיו מיוצר חיסון שיכיל את שלושת זני השפעת הצפויים להיות דומיננטים בשנה הקרובה. קיימות מספר תרופות לטיפול בשפעת, היעילה שבהן היא משפחת מעכבי  הנאורואמינידאז.

מדי שנה חולים במחלה 10-20 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, כאחד מכל 10 מבוגרים ואחד מכל שלושה ילדים. עקב חולשת מערכת החיסון עלולה השפעת להיות קטלנית לחלשים,
לקשישים ולחולים כרוניים. 20 אחוזים מהחולים במחלה מפתחים בעקבותיה סיבוכים. בין הנפוצים שבהם: ברונכיטיס, דלקת ריאות וסינוסיטיס. מדי שנה מתים בארצות הברית לבדה כ-36,000 בני אדם מסיבוכים של מחלת השפעת‏‏. בישראל, על פי נתוני משרד הבריאות, בכל שנה מתים בין 500 ל-1,000 איש‏‏.


סוגים:
ישנם שלושה סוגים של נגיף השפעת: A,‏ B ו-C. נגיף שפעת מסוג A הוא הסביר ביותר לפגוע באופן חמור בבני אדם בשל יכולתו לעשות שימוש של נשאים בעופות, בציפורי מים ובחזירים. בשל תכונתו לעבור מוטציה הוא מתעתע במערכת החיסון האנושית וחודר לתוך התאים האנושיים. בני אדם יכולים לפתח עמידות רבה יותר כנגד נגיפי שפעת מסוג B ו-C משום שהמוטציה שנגיפים אלה עוברים היא קלה. כיום ידועים למעלה מ-200 סוגים של נגיפי השפעת. המקור למרבית נגיפי השפעת במזרח הרחוק, שם סמוכים בני האדם לחיות המשק שלהם, אווזים, ברווזים וחזירים. משום כך מכונות התפרצויות שפעת שנתיות בשמות "שפעת הונג קונג", "שפעת בייג'ינג" וכו'.


הידבקות:
המחלה נקשרת לקור וחורף, אולם יש הטוענים כי אין לה קשר ישיר לקור. קיימות מספר תאוריות באשר לתפוצתה הרבה של המחלה בעונת החורף. הסבר אפשרי אחד לתפוצתה הרבה בחורף נובע מהטעם הפשוט של חוסר אוורור במקומות הומי אדם. הסבר אחר הוא שטמפרטורות נמוכות גורמות לאוויר יבש יותר שמקשה על הגוף להיפטר מריכוזי הנגיף. ייתכן שגם ריבוי טיולים וביקורי  קרובים בעונת החורף (במדינות המערב) מעודד את ההתפשטות. הסבר נוסף הוא שקור מחליש את מערכת החיסון של הגוף ומגביר את יכולת השרידות של הנגיף.
הנגיף גם מתקיים בקור לאורך זמן רב יותר על משטחים חשופים.

ההידבקות במחלה נעשית באמצעות נגיפי המחלה המועברים בקלות רבה מאוד באמצעות האוויר, מה שהופך את המחלה למדבקת ביותר. ההידבקות בשפעת מתבצעת על ידי מעבר הנגיף אל דרכי הנשימה. שם הוא מזוהה על ידי תאי האפיתל שבדפנות דרכי הנשימה, כדבר מה בלתי מזיק ואולי אף רצוי לכאורה, עד שמתאפשר לו לחדור לתוכם. בתוך כל תא מחבר הנגיף את החומר הגנטי שלו עם החומר הגנטי של התא, כך שיתאפשר לו לעשות שימוש בחלבונים של התא, לשכפל עצמו בקצב מהיר ביותר ולהתרבות בתוך שעות פי מאות אלפים ואפילו פי מיליונים. לאחר זמן מה נהרס התא, הנגיפים החדשים מתפזרים וחודרים לתאים סמוכים, מתרבים גם בהם, הורסים גם אותם וחוזר חלילה. כך נהרסים יותר ויותר תאים, המחלה מתקדמת, עד שמערכת החיסון  מדבירה את הנגיף. במקרים נדירים כאמור, פחות מ- 0.3 אחוזים מסך כל החולים, כושלת מערכת החיסון והאדם מוצא את מותו.

תסמינים:
תסמיני המחלה הם:
* חום מעל 38 מעלות צלזיוס.
* כאב גרון.
* כאב שרירים, כאב עצמות וכאב מפרקים.
* כאב ראש.
* חולשה כללית.
* נזלת, התעטשויות ושיעול.
מקור כל תסמיני המחלה אינם בנגיף, כי אם במערכת החיסון עצמה. חום הגוף עולה מפני שבלוטת ההיפותלמוס שבמוח גורמת לעלייתו כדי להאט את התפתחות הנגיף. כאבי גרון מופיעים עקב  פעילות תאי הרג של מערכת החיסון, שיעול ונזלת מתפתחים כדי לסלק את הפסולת (נגיפים וחלקי תאים מתים) שנבלעה בדרך כלל על ידי מאקרופאג'ים, תאים בלעניים של מערכת החיסון.
כאבי שרירים, עצמות ומפרקים, קשורים גם הם כולם למערכת החיסון.

המחלה נמשכת בדרך כלל כשבוע אצל בני אדם בעלי מערכת חיסון תקינה. בקרב בני אדם חלשים מבחינת מערכת החיסון עשויה לחול רגיעה הדרגתית שיכולה להימשך אף כמה שבועות.

תרופה לשפעת:
תמיפלו, תרופה ותיקה באופן יחסי שהתפרסמה עם התפרצות שפעת העופות, יעילה כנגד שפעת - בתנאי שלוקחים את התרופה בתוך 48 שעות לאחר הופעת הסימפטומים. התרופה גם מונעת
הידבקות במחלה. מדינות רבות בעולם ובהן מדינת ישראל השקיעו מיליוני דולרים רבים ורכשו את התרופה, בעיקר כטיפול מונע עבור צוותים שעשויים לבוא במגע עם עופות החולים בשפעת  העופות או עם בני אדם החולים בשפעת.

חיסון:
מאחר ונגיפי השפעת עוברים שינויים גנטיים תכופים, הרי תחלואה קודמת בשפעת אינה מחסנת בפני תחלואה עתידית בנגיף מזן שונה, אם כי לעתים חסינות חלקית קודמת מגינה מפני מחלה קשה. מאחר שההתפרצות העונתית של השפעת מתחילה בכל שנה בדרום מזרח אסיה ורק כעבור חצי שנה מגיעה עם החורף לחצי הכדור הצפוני, ניתן להעריך לפי בידוד הזנים באסיה מה הצפי לשלושת הזנים הדומיננטיים לשנה הקרובה. אלו ירכיבו את החיסון המיוצר בכל שנה. החיסון מיוצר מנגיפי שפעת שגודלו בחלבוני ביצים ואשר מומתים ועוברים תהליך של פירוק (תהליך פירוק זה הוא זה שנתן לחיסון את השם Split). משמעות הרג ופירוק נגיפי השפעת הנמצאים בחיסון היא שאין אפשרות להידבק משפעת כתוצאה  מהחיסון, אך עם זאת עלול החיסון לגרום לתופעות לוואי של חום, עייפות, חולשה, הצטננות וכאבי שרירים (בעיקר במקום ההזרקה) אך אלו יימשכו לזמן קצר ובחומרה יחסית נמוכה.
אחת הסיבות לאמונה העממית הנפוצה, כי חיסון השפעת גורם בעצמו למחלת השפעת, היא האמונה המוטעית כי החיסון מגן בפני כל מחלת חום והצטננות. כאמור, נגיף השפעת הוא רק אחד  מנגיפים רבים הגורמים להצטננות.

תופעות לואי אפשריות של החיסון:
התגובות לאחר מתן חיסון שפעת הן לרוב קלות ואינן סיבה שלא להתחסן.
הן כוללות:
כאבי שריר, ואודם או נפיחות במקום החיסון. חום נמוך, כאבי שרירים ותחושה כללית לא טובה – בעקר אצל אלה שלא חוסנו בעבר.
רק במקרים נדירים ממליצים להימנע מחיסון. מדובר בעיקר באנשים עם רגישות-יתר ותגובות אלרגיות לחלבון ביצה היות והוא נמצא בכמויות מזעריות בתרכיב החיסון ,או במי שסבל מתגובות  רגישות-יתר לחיסון בעבר.

שלבי המגפה:
ארגון הבריאות העולמי מחלק את מהלך אירוע של התפרצות מגפת שפעת לשישה שלבים‏‏, המכסים את שלבי הדגירה, את המעבר מבעלי חיים לבני אדם ואת המגפה בין בני אדם.

בשלב 1 לא מדווח על מעבר של הנגיף לבני אדם. שלב 2 מתחיל כשמתגלים מקרי הדבקה של בני-אדם. בשלב 3 מתוארים מקרים רבים של העברת הנגיף מבעלי חיים לבני-אדם, אבל מקרי  ההדבקות מאדם לאדם נדירים מכדי להוות סיכון ישיר להתפרצות מגפה. בשלב 4 כבר אותרו מקרי הדבקה מאדם לאדם, באופן העלול להפיץ את הנגיף בקהילה, מחוץ למתקנים רפואיים.
בשלב זה הסיכון להתפרצות מגפה גבוה, וארגון הבריאות ממליץ לכל מדינה המצויה בו לנקוט באמצעים דחופים למניעת מקרי הדבקה נוספים, אך האירוע אינו מוכר כמגפה בפועל.
על שלב 5 מכריז ארגון הבריאות העולמי אם התברר ששתי מדינות באזור אחד הגיעו לשלב 4. סביר שבשלב זה רוב מדינות העולם טרם יושפעו מן הנגיף, אבל ההכרזה על שלב 5 דוחקת בכל  מדינה לסיים את ההתארגנות ואת יישום אמצעי המנע הקיימים ברשותה. שלב 6 מוכרז אם המגפה משתוללת במדינה אחת לפחות באזור אחר של העולם, וההכרזה מתריעה על קיומה של מגפה  עולמית.

לארגון הבריאות העולמי נהלים לטיפול במגפות מסוג זה, שיש להן דפוס התפשטות קבוע. לאחר שברוב המדינות ידווח על ירידה במספרי החולים, יכריז הארגון על השלב שלאחר-השיא,
שבו אפשר להניח שהמגפה שוככת, אם כי עדיין ישנו חשש להתפרצותם של גלים נוספים. בעבר, מגיפות שפעת הכו גלים-גלים, שנמשכו חודשים, ויש להתכונן לאפשרות של חזרת המגפה  בהתראה קצרה. אחר-כך יחל השלב האחרון, שבו יקיים ארגון הבריאות העולמי תצפיות מקיפות כדי לוודא שהמגפה אכן שככה.